<h1>כל בו הלכ' פדיון הבן סימן צ"ד</h1>
<h2>דף ד.</h2>
וכן הנושא כהנת או לויה בנה פטור ואין צריך לומר כהנים ולוים שהרי פטרו בכורי ישראל במדבר.
<h2>דף מו.</h2>
המפלת דבר שאמו טמאה לידה הבא אחריו פטור.
הנושא אשה שלא ילדה מעולם אף על פי שהיו לו כמה בנים מאשה אחרת וילדה לו זכר לאחר שלשים יום ללידתו חייב לפדותו מן הכהן בחמשה סלעים שהדבר תלוי בפטר רחם. ואמרו רז"ל שאם עברו שלשים יום ולא פדאו חייב להוסיף חומש כ"מ.
מי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חייב לפדות שהרי פטרו רחם בישראל.
<h2>דף מז.</h2>
וכן הנושא כהנת או לויה בנה פטור ואין צריך לומר כהנים ולוים שהרי פטרו בכורי ישראל במדבר.
לויה המעוברת מן הגוי בנה חייב שהרי נפסלה לכהונה בבעילת הגוי.
<h2>דף מז:</h2>
החלל שמת אביו בתוך שלשים יום חייב שהרי לא זכה אביו בפדיונו.
<h2>דף מח.</h2>
מת האב קודם שיפד' בנו בין בתוך שלשים בין לאחר שלשי' נכסי האב חייבין החמש סלעים בין שחלקו האחין בין שלא חלקו לפי שחוב זה לכהן על הנכסים.
<h2>דף מט.</h2>
כתב (הר"ץ) [הר"ף] ז"ל ונהגו העולם לתת הבכור ליד כהן ואחר כך פודהו מיהו אין צריך כי אפילו בעיר אחרת שאין הבכור שם יכול לפדותו עכ"ל. ונהגו רבותינו הגאונים ז"ל המקיימין מצות כהונה והנזהרים בה כשהן פודין בכור פטר רחם מביאין לו כוס של יין והדס ומברכין בפ"ה ובורא עצי בשמים ואחר כך מברכין בנוסח זה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו מאתים וארבעים וח' אברים ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידין סככו שנ' עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידין תסוככני וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג בו וזמן לו שני מלאכי השרת לשומרו בתוך מעי אמו כמו שכתו' חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכורי וזהו ראשית אוני פי שנים ראוי לתת לו כמו שכתוב בתור' לתת לו פי שני' בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. ואמו אומרת זה בני בכורי שפתח בו הקדוש ברוך הוא דלתי בטני ה' סלעים נתחייבנו לכהן לפדותו ממנו שכך היא גזרת המלך שנאמר אך פדה תפדה את (נפש) [בכור] האדם. ונאמר ופדוייו מבן חדש תפדה ונאמר ולקחת חמשת שקלים לגלגלת יהי רצון מלפניך ה' אלהי השמים שכשם שזכה לפדיון כן תזכהו לתחמ"ט ברוך אתה ה' מקדש ישראל בפדיון בכורות. והאב אומר בכלל הברכה וכל בכור בני אפדה וכל בכור אדם בבניך תפדה. ואומר הכהן אל האב איזה חביב לך בנך או חמש סלעים הללו ואומר האב בני ומיד נוטל הכהן הדינרים ומוליכן בידו אצל ראש הבן ואומר עליו זה תחת זה זה תמורת זה זה חלופי זה זה מחולל על זה יצא זה לכהן ויכנס הבן לתורה ולחופה ולמעשים טובים. וישים הכהן ימינו על ראש הבן ויברכנו כפי אשר תשיג לשונו לברך בפסוקים כגון יברכך יאר ישא. כי אורך ימים ושנות חיים וכו' והדומה לאלו. ונוטל הכהן המעות והולך לשלום.
הנושא אשה שלא ילדה מעולם אף על פי שהיו לו כמה בנים מאשה אחרת וילדה לו זכר לאחר שלשים יום ללידתו חייב לפדותו מן הכהן בחמשה סלעים שהדבר תלוי בפטר רחם. ואמרו רז"ל שאם עברו שלשים יום ולא פדאו חייב להוסיף חומש כ"מ.
מת הבן בתוך שלשים יום או שנעשה טרפה אינו חייב. מת לאחר שלשים יום חייב ליתן פדיונו לכהן.
הפודה את בנו תוך שלשים יום אם אמר לו מעכשיו אינו פדוי ואם אמר לו לאחר שלשים יום פדוי ואע"פ שאין המעות קיימין לאחר שלשים יום. מת האב בתוך שלשים יום הרי הבן בחזקת שלא נפדה וחייב לפדות עצמו כשיגדל. מת לאחר שלשים יום הרי הבן בחזקת נפדה עד שיודיעוהו שלא נפדה.
<h2>דף מט:</h2>
ואין האשה חייבת לפדות את בנה. אבל אם עבר האב ולא פדאו כשיגדל פודה את עצמו. היה הוא לפדות ובנו לפדות יפדה עצמו תחלה ואחר כך יפדה את בנו. ואם אין אלא פדיון האחד האב פודה את עצמו.
ופודה אותו בה' סלעים בין בכסף בין במטלטלין שגופן ממון לענין שקלים. וה' סלעים הם כ' דינר של כסף.
<h2>דף נא.</h2>
אבל לא יפדה אותו בקרקעות ולא בעבדים ושטרות ואם פדהו בהן אינו פדוי. כתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים אינו פדוי.
<h2>דף נא:</h2>
רצה הכהן להחזיר לו הפדיון או שפירש ונתן לו על מנת להחזיר פדוי אבל לא יתן ודעתו שיחזיר בלתי תנאי שאם לא נתן לו במתנה גמורה אם החזירן לו הכהן אינו פדוי.
